<h1>כל בו סימן קכ"ז בשם התשב"ץ</h1>
<h2>דף ל.</h2>
דין כשהוא מקבל טענות והבעלי דינין יושבין מעצמן הוא רגיל לומר להם עמדו ואחר כך אומר להם שבו כדאמר אם רצו להושיב מושיבין ואם רוצין הדיינין לומר לבעלי דינין לישב יכולין לעשות. אבל מעצמן אין יכולין לישב כדמוכח במסכת שבועות מן ועמדו האנשים.
<h2>דף לו.</h2>
האומר שני פעמים [לא] אוכל [לא] אוכל או לא אעשה לא אעשה אסור לו לאכול או לעשות. ומביא ראיה ממסכת נדרים אמר שני פעמים הן הן לאו לאו הרי זו שבועה. ודוקא שלא הפסיק אדם אותו בנתים כמו לא אוסיף לקלל לא אוסיף להכות. אבל אמר לו אדם אכול ואמר לא אוכל ופעם שניה אמר אכול ואמר לא אוכל אין זה שבועה ואין בכך כלום. וכן לענין עשיה אמר לו עשה ואמר לא אעשה ופעם שניה אמר לו עשה ואמר לא אעשה אין בכך כלום. וכתב הר"ף ז"ל ומיהו נראה דהיינו דוקא כשהזכירו שבועה קודם לאו לאו או קודם הן הן דקר' נמי דומיא דהכי משמע דכתיב הנני מקים את בריתי אתכם וכתיב בתריה לא יהיה עוד מבול. וברית שבועה היא.
<h2>דף לח:</h2>
נהגו העולם להשביע המחוייבין שבועה ביום הכניס'. ואם יודע הוא ששכח מבעלי חובין הרי הוא ממהר בעשה ולא תעשה להראותם אליו. בעשה השב תשיבם. בלא תעשה לא תוכל להתעלם.
